סקירה שנתית דצמבר 2018

סקירה שנתית דצמבר 2018

2018: שנת ה”התאמה הגדולה”

השנה שחלפה הסתיימה באקורד סיום צורם במיוחד, כשחודש דצמבר הוא הגרוע בשווקים מאז ספטמבר 2011.(ירידה זהה של 9.2% במדד המניות האמריקאי והמקומי). אם לוקחים בחשבון שגם אוקטובר היה שלילי במובהק, הרי שהרבעון האחרון הוא גם השלילי ביותר מאז המשבר הפיננסי הגדול ב 2008.

כמובן שבשווקים הפיננסיים תקופות שליליות מתרחשות מעת לעת, אך שנה זו אופיינה בירידות בכלל האפיקים במקביל. גם האפיקים הסולידיים, כולל אג”ח ממשלתי, רשמו ירידות שערים ניכרות יחסית לאפיק זה, בניגוד לתקופות שליליות קודמות בהן שימשו כעוגן של יציבות.

הסיבה העיקרית לירידות המתואמות היא גם הסיבה המהותית שהביאה לעליות המתמשכות בין 2012-2017

סיום עידן הריבית נמוכה והכסף הזול. עם עליית הריבית הדולרית במהלך השנה, במקביל לצמצום מאזן “הפד”

(שבדומה לעליית הריבית יש לו השפעה מצננת על כמות הכסף והביקוש להלוואות) – הנכסים השונים התאימו את מחירם למציאות החדשה ולסיום עידן הכסף הזול.

לעליית הריבית ישנן כמה השפעות הפוגעות בנכסים הפיננסים:

בכלכלה הריאלית- היא פוגעת בהשקעות שמבצעות הפירמות ומאטה את הצריכה הפרטית. בצד הפיננסי – היא יוצרת אלטרנטיבה של השקעה במזומן ופיקדונות חלף השקעה במניות, אג”ח ונדל”ן.

מתחת לפני השטח, ההתאמה של מחירי הנכסים למציאות החדשה התבצעה בהדרגה במרבית אפיקי ההשקעה כבר מפברואר, אך ברבעון האחרון ובדצמבר בפרט – היינו עדים ל”שבירה” פסיכולוגית של השווקים, עת רבים מהמשקיעים הפרטיים, שראו את השקעותיהם נשחקות באיטיות, החליטו למכור את אחזקותיהם, דבר שהאיץ

מאוד את הירידות והיקפן.

לשינוי קיצוני במצב הרוח לא אכפת ממאזני חברות, נוסחאות וחישובים כאלו ואחרים – מוכרים “בכל מחיר” כדי להפסיק את תחושת חוסר הוודאות והמתח.

חשוב לזכור – ניתוח של ששת השווקים ה”דוביים” האחרונים (ירידה של 20% או יותר מהשיא של מדד המניות העולמי) ב- 20 השנה האחרונות – מעיד בצורה מובהקת על תשואה חיובית דו ספרתית בשנתיים שלאחר הכניסה לשוק הדובי. כך היה אפילו במשבר החריף ב- 2008.

רווחי החברות צפויים לעלות השנה כ- 20% ולהמשיך לצמוח כ- 5% בשנת 2019. מכפיל הרווח של מדד ה S&P 500, על פי הרווח הצפוי לשנת 2019, צנח ל- 14.3, לעומת כ- 20 בתחילת 2017. רמה זו דומה למכפיל שנרשם במרץ 2009, התחתית של השוק במשבר הפיננסי. מכאן שהשוק כבר היום מתומחר ברמות של אחרי משבר ולא טרום משבר. תמחור זה משמעו “כרית בטחון” עבה יחסית למקרה של התממשות תרחישים של האטה/מיתון.

במקרה ותרחישים אלו לא יתממשו, ואכן נראה שנה נוספת של צמיחה יציבה ועלייה ברווחי החברות – הרי שישנו אפסייד מהותי למחירי המניות הארץ ובעולם. טריגר נוסף שעשוי לסייע הוא הגעה להסכם סחר בין ארה”ב לסין, נושא שמהווה משקולת נוספת על השוק.

באפיק האג”ח הממשלתי – רמות המחירים כבר מגלמות את עליית הריבית, ובמידה וזו תואט או תיעצר כליל, הרי שניתן לצפות לרווחי הון באפיק זה. גם האג”ח הקונצרני, שסבל מירידות חדות עקב הפדיונות העצומים בקרנות הנאמנות בארץ, נסחר במרווחי תשואה דומים לאלו של סוף 2014, ובהיעדר תרחיש של מיתון נראה כמעניין.

אימוץ גישת השקעה ארוכת טווח, תוך כדי פיזור בין אפיקי השקעה ומנהלים שונים, במקביל להימנעות מתגובת יתר אמוציונלית, מביאה לתוצאות רצויות ולהשגת יעדי ההשקעה. אנו למדים מן העבר שתקופות חיוביות ושליליות באופן חריג נוטות לאזן את עצמן ובסופו של דבר התשואות מתכנסות.

 

זיו מוסקוביץ

אסטרטג השקעות ראשי