סקירה חודשית יולי 2020

סקירה חודשית יולי 2020

יולי: חודש חיובי בכל השווקים ושיא חדש בזהב

חודש יולי התאפיין בעליות רוחביות במרבית מדדי המניות והאגח, בארץ ובעולם.

 

מדד ה S&P 500 סגר עוד חודש חזק עם עליה של 5.5% (1.3% מתחילת שנה). מדד ה יורוסטוקס 600 אירופאי ירד ב 1% (13% -) על רקע התפשטות מחודשת של המגפה במספר מוקדים ביבשת והתחזקות האירו. מדד השווקים המתעוררים זינק ב 8.9% (1.7% -) וזאת על רקע היחלשות הדולר בעולם ועל אף עליה במתיחות במלחמת הסחר. העלייה הייתה רוחבית בכל מדדי השווקים המתעוררים הראשיים.

גם בשוק המניות בארץ נרשמו עליות שערים נאות. מדד ת”א 125 עלה ב -4.2%, אך עדיין מגלם ירידה של 14.4% מתחילת השנה. מדד ת”א 90 עלה בשיעור חד של 7.6% ומדד יתר 60 עלה, אף הוא, בשיעור חד של כ -6.4%.

באג”ח הקונצרני המקומי נרשמה מגמה חיובית חזקה, וזאת לאחר חולשה בחלף הקודמים. מדד התל בונד 60, המורכב מאג״חים מדורגים, עלה ב -1.9%. איגרות החוב הלא מדורגות (מדד תל בונד תשואות) עלו ב -3.6%.

 

שוק המטחח – הדולר צנח בחדות החודש מול סל המטבעות העולמי ב 4.2% על רקע צפי לחולשה בנתונים בארה”ב והמשך הזרמות ותוכניות פיסקאליות ומוניטאריות בהיקפים חסרי תקדים, הגורמים להצפה של השווקים בנזילות דולרית.

 

 

בסקירה החודשית הקודמת התייחסנו בהרחבה לפערים שנפתחו בין השווקים בחו”ל, שנמצאים במגמת התאוששות מתמדת מחודש אפריל, עד השוק המקומי שהתבקש להתאושש ונותר עמוק בטריטוריה השלילית. בחברות טכנולוגיה גדולות שהשיגו תשואות גבוהות במקביל למשבר הקורונה.

במהלך חודש יולי הצטרף השוק המקומי למגמה החיובית וזאת ע”ב הערכות שהמחירים הנוכחיים, הן באפיק המניתי והן בזה האגחי, מעניינים להשקעה ארוכת טווח גם בהינתן התנאים הכלכליים הקשים. כך למשל, הבנקים נסחרים ב 30% מתחת להונם העצמי, רמה המבטאת ציפיות למחיקות עתק כתוצאה מהפסדי אשראי בתיק הלווים. גם במשברים הגדולים הקודמים, ב 2002 ו 2008, ראינו את הבנקים נסחרים ברמות אלו ואף נמוכות יותר, אך מי שהחזיק בהן לשנים שלאחר מכן ראה תשואה יפה מאוד עם חזרתם להיסחר סביב ההון העצמי בחלוף המשברים. גם מניות הנדלן המניב מגלמות תרחיש קיצון של ירידה קבועה של 25% בהכנסות השוטפות מהנכסים, תרחיש קיצון לכל הדעת. ניתן להביא עוד דוגמאות אך השורה התחתונה היא שיחס הסיכוי/סיכון בשוק המקומי נראה מעניין למשקיעים ארוכי טווח, גם לכאלה שסוברים שהתרחישים הפסימיים יותר יתממשו.

בשוקי חו”ל המשיכו המניות להתנהג בצורה דיפרנציאלית, כאשר השווקים ממשיכים לתמחר את ההשפעה של המשבר על הענפים השונים והחברות הספציפיות. השונות הגבוהה בביצועים הביאה לפער חסר תקדים בין סקטורים הרגישים למשבר (פיננסים, נדלן מניב, צריכה מחזורית, אנרגיה, תיירות) ובין אלה שעמידים אליו או אף נהנים ממנו (טכנולוגיה, בריאות, מזון). הפתעה חיובית הגיעה מענף המגורים בארה”ב – מכירות הבתים החדשים ומדד אמון הקבלנים חזרו לרמות הגבוהות של טרם המשבר בעזרת הרוח הגבית של ריבית משכנתאות בשפל היסטורי. רוב הקונים התרכזו בפלח  הדירות זולות (affordable) שמחיריהן בין 200-300 א’ דולר, כשרבים מהרוכשים מעדיפים לשלם החזר משכנתא חודשי נמוך ביחס לשכר דירה.

כותרת נוספת החודש שייכת למחיר הזהב שחזר לרמת השיא משנת 2011– 1940$ לאונקיה.  ננצל את המאורע בכדי להבהיר את התנהגות המתכת ועל הדרך לערער כמה קלישאות שהשתרשו בשיח סביב הנושא:

 

  • “הזהב עולה עקב חששות מאינפלציה” – מקורה של קלישאה זו היא בעלייה החריגה של מחיר הזהב במשברים האינפלציונים של שנות ה 70 וראשית שנות ה 80 (במקביל לעלייה חריגה של שאר הסחורות ובעיקר הנפט). בחינה של מחיר הזהב ב 35 השנים האחרונות מראה שלא קיים מתאם כלל בין מחיר המתכת הצהובה לבין שיעורי האינפלציה. לעומת זאת, קיים קשר מובהק בין שיעור הריבית הריאלית הדולרית (כלומר ריבית הבנק המרכזי האמריקאי בניכוי האינפלציה בארה”ב) לבין מחיר הזהב באופן שירידת הריבית הריאלית מטיבה עם הזהב.

מתאם זה מסביר היטב מדוע הזהב עלה הזהב בשנים שלאחר המשבר הקודם ב 2008 ומדוע הוא עולה כעת. בשני המקרים, חתך הבנק המרכזי האמריקאי את הריבית הנומינלית בחדות במקביל להזרמה אדירה של כספים לשוק (“הרחבות כמותיות”). התוצר של פעולות אלו הוא ריבית ריאלית שלילית של הדולר שגורמת להסטת כספים לשוקי המניות והאגח אך גם לזהב – סוג של מטבע שלא ניתן לשלוט בהיצע שלו וממילא אין לו ריבית.( כרגע הריבית הנומינלית בארה”ב עומדת על 0 בקירוב ואילו ציפיות האינפלציה עומדות על כ 1%. המשמעות היא ריבית ריאלית שלילית של 1%).

  • “הזהב עולה בעתות פחד ואי ודאות והוא מהווה כלי גידור לשוק המניות” – קלישאה זו שגויה לחלוטין ואף עומדת בניגוד למציאות. כמו מרבית הנכסים הפיננסיים, הזהב ירד בשיעור דו ספרתי בעיצומם של המשברים האחרונים. כך בסתיו 2008 וכך במרץ הנוכחי. כאשר רמת אי הודאות קיצונית , חלק גדול מהמשקיעים מקטינים באופן רוחבי וחסר אבחנה את אחזקותיהם וכך אנו עדים לירידות במרבית האפיקים כולל הזהב. בשלב העוקב, הבנקים המרכזיים חותכים בחדות את שיעור הריבית ומגדילים במקביל את הנזילות וכך משיאים מחדש את ערכי הנכסים והזהב ביניהם. כך היה בתקופה שבין 2003-2007 לאחר פקיעת בועת הטכנולוגיה, ב 2009-2011 בעקבות המשבר הפיננסי העולמי ונראה שזה מה שמתרחש בינתיים במשבר הנוכחי.
  • נקודה נוספת בהקשר זה שחשוב לציין היא שהזהב מהווה נכס פיננסי מרבית המאזנים של הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות ובייחוד כאלה ששואפות להימנע מתלות בדולר האמריקאי (סין, רוסיה, הודו). מדינות אלה מגדילות בהדרגה את אחזקות הזהב שלהן ותורמות למגמה החיובית.

 

 

זיו מוסקוביץ

אסטרטג השקעות

אולימפוס אסטרטגיה פיננסית